Nedarim
Daf 40a
תַּנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽדְרָה בַנָּזִיר וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְלֹא הֵיפֵר לָהּ. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים. 40a הוּא נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ בֵין שִׁינֶּיהָ. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם יוּקָּם. אָמַר. אֵי אֶפְשִׁי שֶׁתְּהֵא נְזִירָה. יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין. הִיא נָֽתְנָה אֶצְבָּעָהּ בֵּין שִׁינֶּיהָ. שֶׁכֵּן אִם רָצָה לְהָקֵם מוּקָּם. אוֹ שֶׁאָֽמְרָה. אֶיפְשַׁר שֶׁאֱהֵא נְזִירָה. תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתוּבָּה. דַּל כֵּן מָה כֵן אָֽמְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה בַּמִּשְׁנָה. וָאֲפִילוּ בַּמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. וָאֲפִילוּ תֵּימָא בַּמִּשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. מִפְּנֵי מָה נָֽדְרָה.
Traduction
– On a enseigné (258)Tossefta à Nazir ch. 3.: si une femme a fait vœu de naziréat, et son mari qui l’a entendue n’a pas annulé ce vœu, selon R. Meir et R. Juda, le mari lui met le doigt entre les dents (il est la cause du mal futur) (259)V. Schuhl, Sentences, p. 169., car il est libre de le maintenir, ou non; s’il s’y oppose ensuite, il la répudiera en rendant le douaire. Selon R. Yossé et R. Simon, elle s’est mis elle-même le doigt (dans la situation fâcheuse), puisqu’il dépend de son mari de maintenir son vœu; aussi, lorsqu’elle persiste dans le projet de naziréat, elle sera répudiée sans avoir droit au douaire. Est-ce d’après l’enseignement originaire qu’au dire de R. Meir et R. Juda la femme disant ''être retirée, etc.'', a droit au douaire? Car, sans cela, à quoi bon leur observation sur la Mishna? -Non, leur dire peut se rapporter aussi à ces dernières phrases de la Mishna: c’est pourquoi le mari n’annulera pas ce vœu. R. Yossé et R. Simon professent l’avis conforme à la fin de la Mishna, disant que lors de ce divorce la femme ne reçoit pas le douaire; car, même en adoptant le 1er enseignement mishnique (opposé), ils disent que la femme a eu tort d’énoncer ce vœu (le mari pouvant ne pas l’annuler).
Pnei Moshe non traduit
האשה כו' הוא נותן אצבעו בין שיניה. הוא הגורם לנזירות שלה שלא הפר לה:
שכן אם רצה להפר יפר גרסינן וכן הוא בתוספתא וכך היא הגי' בבבלי פרק המדיר דף ע''א למאי דמפיך לה התם:
היא נתנה אצבעה בין שיניה. היא הגורמת שכן אם רצה להקם מוקם והוי לה שלא תידור שמא יקם לה הבעל:
או שאמרה. כלומר ולפיכך אם אמרה אפשי שאהא נזירה רוצה אני בכך שלא יפר לי בעלי תצא שלא בכתובתה שהיא גרמה לעצמה:
וגרסינן הכא כמשנה ראשונה. כלומר דבעי הש''ס אם דברי רבי מאיר ורבי יהודה אליבא דמשנה ראשונה הם האומרת נטולה אני מן היהודים יוצאת ונוטלת כתובה אע''ג שהיא גרמא בנדרה והילכך סברי נמי רבי מאיר ור''י דנוטלת כתובה:
דלא כן מה כן אמר רבי מאיר ורבי יהודה. דאם לא כן מה טעמא דרבי מאיר ור''י ומשני לעולם ואפילו כמשנה אחרונה שחזרו לומר שמפר חלקו ומפני מה אינו מיפר לה לפיכך הוא הגורם שאינו מפר ואם אמרה אפשי שאהא נזירה יוציא ויתן כתובה:
רבי יוסי ורבי שמעון כמשנה אחרונה שחזרו לומר שאינה נוטלת כתובה וקאמר הש''ס דאפילו תימא דדבריהם אזלי אפילו למשנה ראשונה דמפני מה נדרה היה לה להזהר שלא תדור שמא לא יפר לה בעלה וכלומר דפלוגתא דהני תנאי לא שייכא כלל למתני' ובין למשנה אחרונה ובין למשנה ראשונה שפיר אתיא והא דאמרו במשנה ראשונה נוטלת כתובה אף על גב שהיא גרמה בנדרה שאני הכא דנטולה אני תשמיש מכל היהודים קאמרה ומוכחא מילתא דתשמיש קשה לה ולפיכך נדרה וכאנוסה דמיא והילכך אמרו שכופין אותו להוציא וליתן כתובה אלא שאח''כ חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ותהא מקלקלת על בעלה אבל התם דבנזירות נדרה ולפיכך אם אמר אי איפשי באשה נדרנית או שהיא אמרה איפשי שאהא נזירה תצא שלא בכתובה שהיא הגורמת לעצמה דמפני מה נדרה:
סליק פירקא וכולא מסכת דנדרים בס''ד הדרן עלך פרק אלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source